2 Arise <06965> (8798), go <03212> (8798) to Nineveh <05210>, that great <01419> city <05892>, and cry <07121> (8798) against it; for their wickedness <07451> is come up <05927> (8804) before <06440> me.
2 קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי־עלתה רעתם לפני
3 But Jonah <03124> rose up <06965> (8799) to flee <01272> (8800) unto Tarshish <08659> from the presence <06440> of the LORD <03068>, and went down <03381> (8799) to Joppa <03305>; and he found <04672> (8799) a ship <0591> going <0935> (8802) to Tarshish <08659>: so he paid <05414> (8799) the fare <07939> thereof, and went down <03381> (8799) into it, to go <0935> (8800) with them unto Tarshish <08659> from the presence <06440> of the LORD <03068>.
3 ויקם יונה לברח תרשׁישׁה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה באה תרשׁישׁ ויתן שׂכרה וירד בה לבוא עמהם תרשׁישׁה מלפני יהוה
4 But the LORD <03068> sent out <02904> (8689) a great <01419> wind <07307> into the sea <03220>, and there was a mighty <01419> tempest <05591> in the sea <03220>, so that the ship <0591> was like <02803> (8765) to be broken <07665> (8736).
4 ויהוה הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשׁבה להשׁבר
5 Then the mariners <04419> were afraid <03372> (8799), and cried <02199> (8799) every man <0376> unto his god <0430>, and cast forth <02904> (8686) the wares <03627> that were in the ship <0591> into the sea <03220>, to lighten <07043> (8687) it of them. But Jonah <03124> was gone down <03381> (8804) into the sides <03411> of the ship <05600>; and he lay <07901> (8799), and was fast asleep <07290> (8735).
5 וייראו המלחים ויזעקו אישׁ אל־אלהיו ויטלו את־הכלים אשׁר באניה אל־הים להקל מעליהם ויונה ירד אל־ירכתי הספינה וישׁכב וירדם
6 So the shipmaster <07227> <02259> came <07126> (8799) to him, and said <0559> (8799) unto him, What meanest thou, O sleeper <07290> (8737)? arise <06965> (8798), call <07121> (8798) upon thy God <0430>, if so be that God <0430> will think <06245> (8691) upon us, that we perish <06> (8799) not.
6 ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה־לך נרדם קום קרא אל־אלהיך אולי יתעשׁת האלהים לנו ולא נאבד
7 And they said <0559> (8799) every one <0376> to his fellow <07453>, Come <03212> (8798), and let us cast <05307> (8686) lots <01486>, that we may know <03045> (8799) for whose cause <07945> this evil <07451> is upon us. So they cast <05307> (8686) lots <01486>, and the lot <01486> fell <05307> (8799) upon Jonah <03124>.
7 ויאמרו אישׁ אל־רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשׁלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על־יונה
8 Then said <0559> (8799) they unto him, Tell <05046> (8685) us, we pray thee, for whose cause this evil <07451> is upon us; What is thine occupation <04399>? and whence <0370> comest <0935> (8799) thou? what is thy country <0776>? and of what people <05971> art thou?
8 ויאמרו אליו הגידה־נא לנו באשׁר למי־הרעה הזאת לנו מה־מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי־מזה עם אתה
9 And he said <0559> (8799) unto them, I am an Hebrew <05680>; and I fear <03373> the LORD <03068>, the God <0430> of heaven <08064>, which hath made <06213> (8804) the sea <03220> and the dry <03004> land.
9 ויאמר אליהם עברי אנכי ואת־יהוה אלהי השׁמים אני ירא אשׁר־עשׂה את־הים ואת־היבשׁה
10 Then were the men <0582> exceedingly <01419> <03374> afraid <03372> (8799), and said <0559> (8799) unto him, Why hast thou done <06213> (8804) this? For the men <0582> knew <03045> (8804) that he fled <01272> (8802) from the presence <06440> of the LORD <03068>, because he had told <05046> (8689) them.
01 וייראו האנשׁים יראה גדולה ויאמרו אליו מה־זאת עשׂית כי־ידעו האנשׁים כי־מלפני יהוה הוא ברח כי הגיד להם
11 Then said <0559> (8799) they unto him, What shall we do <06213> (8799) unto thee, that the sea <03220> may be calm <08367> (8799) unto us? for the sea <03220> wrought <01980> (8802), and was tempestuous <05590> (8802).
11 ויאמרו אליו מה־נעשׂה לך וישׁתק הים מעלינו כי הים הולך וסער
12 And he said <0559> (8799) unto them, Take me up <05375> (8798), and cast me forth <02904> (8685) into the sea <03220>; so shall the sea <03220> be calm <08367> (8799) unto you: for I know <03045> (8802) that for my sake <07945> this great <01419> tempest <05591> is upon you.
21 ויאמר אליהם שׂאוני והטילני אל־הים וישׁתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשׁלי הסער הגדול הזה עליכם
13 Nevertheless the men <0582> rowed hard <02864> (8799) to bring <07725> (8687) it to the land <03004>; but they could <03201> (8804) not: for the sea <03220> wrought <01980> (8802), and was tempestuous <05590> (8802) against them.
31 ויחתרו האנשׁים להשׁיב אל־היבשׁה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם
14 Wherefore they cried <07121> (8799) unto the LORD <03068>, and said <0559> (8799), We beseech thee <0577>, O LORD <03068>, we beseech thee, let us not perish <06> (8799) for this man's <0376> life <05315>, and lay <05414> (8799) not upon us innocent <05355> (8675) <05355> blood <01818>: for thou, O LORD <03068>, hast done <06213> (8804) as it pleased <02654> (8804) thee.
41 ויקראו אל־יהוה ויאמרו אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפשׁ האישׁ הזה ואל־תתן עלינו דם נקיא כי־אתה יהוה כאשׁר חפצת עשׂית
15 So they took up <05375> (8799) Jonah <03124>, and cast him forth <02904> (8686) into the sea <03220>: and the sea <03220> ceased <05975> (8799) from her raging <02197>.
51 וישׂאו את־יונה ויטלהו אל־הים ויעמד הים מזעפו
16 Then the men <0582> feared <03372> (8799) the LORD <03068> exceedingly <01419> <03374>, and offered <02076> (8799) a sacrifice <02077> unto the LORD <03068>, and made <05087> (8799) vows <05088>.
61 וייראו האנשׁים יראה גדולה את־יהוה ויזבחו־זבח ליהוה וידרו נדרים
17 Now the LORD <03068> had prepared <04487> (8762) a great <01419> fish <01709> to swallow up <01104> (8800) Jonah <03124>. And Jonah <03124> was in the belly <04578> of the fish <01709> three <07969> days <03117> and three <07969> nights <03915>.
71 >1:2< וימן יהוה דג גדול לבלע את־יונה ויהי יונה במעי הדג שׁלשׁה ימים ושׁלשׁה לילות
1 Then Jonah <03124> prayed <06419> (8691) unto the LORD <03068> his God <0430> out of the fish's <01710> belly <04578>,
1 >2:2< ויתפלל יונה אל־יהוה אלהיו ממעי הדגה
2 And said <0559> (8799), I cried <07121> (8804) by reason of mine affliction <06869> unto the LORD <03068>, and he heard <06030> (8799) me; out of the belly <0990> of hell <07585> cried <07768> (8765) I, and thou heardest <08085> (8804) my voice <06963>.
2 >3:2< ויאמר קראתי מצרה לי אל־יהוה ויענני מבטן שׁאול שׁועתי שׁמעת קולי
3 For thou hadst cast <07993> (8686) me into the deep <04688>, in the midst <03824> of the seas <03220>; and the floods <05104> compassed <05437> (8779) me about: all thy billows <04867> and thy waves <01530> passed over <05674> (8804) me.
3 >4:2< ותשׁליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל־משׁבריך וגליך עלי עברו
4 Then I said <0559> (8804), I am cast out <01644> (8738) of thy sight <05869>; yet I will look <05027> (8687) again <03254> (8686) toward thy holy <06944> temple <01964>.
4 >5:2< ואני אמרתי נגרשׁתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל־היכל קדשׁך
5 The waters <04325> compassed me about <0661> (8804), even to the soul <05315>: the depth <08415> closed me round about <05437> (8779), the weeds <05488> were wrapped about <02280> (8803) my head <07218>.
5 >6:2< אפפוני מים עד־נפשׁ תהום יסבבני סוף חבושׁ לראשׁי
6 I went down <03381> (8804) to the bottoms <07095> of the mountains <02022>; the earth <0776> with her bars <01280> was about me for ever <05769>: yet hast thou brought up <05927> (8686) my life <02416> from corruption <07845>, O LORD <03068> my God <0430>.
6 >7:2< לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משׁחת חיי יהוה אלהי
7 When my soul <05315> fainted <05848> (8692) within me I remembered <02142> (8804) the LORD <03068>: and my prayer <08605> came in <0935> (8799) unto thee, into thine holy <06944> temple <01964>.
7 >8:2< בהתעטף עלי נפשׁי את־יהוה זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל־היכל קדשׁך
8 They that observe <08104> (8764) lying <07723> vanities <01892> forsake <05800> (8799) their own mercy <02617>.
8 >9:2< משׁמרים הבלי־שׁוא חסדם יעזבו
9 But I will sacrifice <02076> (8799) unto thee with the voice <06963> of thanksgiving <08426>; I will pay <07999> (8762) that that I have vowed <05087> (8804). Salvation <03444> is of the LORD <03068>.
9 >01:2< ואני בקול תודה אזבחה־לך אשׁר נדרתי אשׁלמה ישׁועתה ליהוה
10 And the LORD <03068> spake <0559> (8799) unto the fish <01709>, and it vomited out <06958> (8686) Jonah <03124> upon the dry <03004> land.
01 >11:2< ויאמר יהוה לדג ויקא את־יונה אל־היבשׁה
1 And the word <01697> of the LORD <03068> came unto Jonah <03124> the second <08145> time, saying <0559> (8800),
1 ויהי דבר־יהוה אל־יונה שׁנית לאמר
2 Arise <06965> (8798), go <03212> (8798) unto Nineveh <05210>, that great <01419> city <05892>, and preach <07121> (8798) unto it the preaching <07150> that I bid <01696> (8802) thee.
2 קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את־הקריאה אשׁר אנכי דבר אליך
3 So Jonah <03124> arose <06965> (8799), and went <03212> (8799) unto Nineveh <05210>, according to the word <01697> of the LORD <03068>. Now Nineveh <05210> was an exceeding <0430> great <01419> city <05892> of three <07969> days <03117>' journey <04109>.
3 ויקם יונה וילך אל־נינוה כדבר יהוה ונינוה היתה עיר־גדולה לאלהים מהלך שׁלשׁת ימים
4 And Jonah <03124> began <02490> (8686) to enter <0935> (8800) into the city <05892> a <0259> day's <03117> journey <04109>, and he cried <07121> (8799), and said <0559> (8799), Yet forty <0705> days <03117>, and Nineveh <05210> shall be overthrown <02015> (8737).
4 ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת
5 So the people <0582> of Nineveh <05210> believed <0539> (8686) God <0430>, and proclaimed <07121> (8799) a fast <06685>, and put <03847> (8799) on sackcloth <08242>, from the greatest <01419> of them even to the least <06996> of them.
5 ויאמינו אנשׁי נינוה באלהים ויקראו־צום וילבשׁו שׂקים מגדולם ועד־קטנם
6 For word <01697> came <05060> (8799) unto the king <04428> of Nineveh <05210>, and he arose <06965> (8799) from his throne <03678>, and he laid <05674> (8686) his robe <0155> from him, and covered <03680> (8762) him with sackcloth <08242>, and sat <03427> (8799) in ashes <0665>.
6 ויגע הדבר אל־מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שׂק וישׁב על־האפר
7 And he caused it to be proclaimed <02199> (8686) and published <0559> (8799) through Nineveh <05210> by the decree <02940> of the king <04428> and his nobles <01419>, saying <0559> (8800), Let neither man <0120> nor beast <0929>, herd <01241> nor flock <06629>, taste <02938> (8799) any thing <03972>: let them not feed <07462> (8799), nor drink <08354> (8799) water <04325>:
7 ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל־יטעמו מאומה אל־ירעו ומים אל־ישׁתו
8 But let man <0120> and beast <0929> be covered <03680> (8691) with sackcloth <08242>, and cry <07121> (8799) mightily <02394> unto God <0430>: yea, let them turn <07725> (8799) every one <0376> from his evil <07451> way <01870>, and from the violence <02555> that is in their hands <03709>.
8 ויתכסו שׂקים האדם והבהמה ויקראו אל־אלהים בחזקה וישׁבו אישׁ מדרכו הרעה ומנ־החמס אשׁר בכפיהם
9 Who can tell <03045> (8802) if God <0430> will turn <07725> (8799) and repent <05162> (8738), and turn away <07725> (8804) from his fierce <02740> anger <0639>, that we perish <06> (8799) not?
9 מי־יודע ישׁוב ונחם האלהים ושׁב מחרון אפו ולא נאבד
10 And God <0430> saw <07200> (8799) their works <04639>, that they turned <07725> (8804) from their evil <07451> way <01870>; and God <0430> repented <05162> (8735) of the evil <07451>, that he had said <01696> (8765) that he would do <06213> (8800) unto them; and he did <06213> (8804) it not.
01 וירא האלהים את־מעשׂיהם כי־שׁבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על־הרעה אשׁר־דבר לעשׂות־להם ולא עשׂה
1 But it displeased <03415> (8799) Jonah <03124> exceedingly <01419> <07451>, and he was very angry <02734> (8799).
1 וירע אל־יונה רעה גדולה ויחר לו
2 And he prayed <06419> (8691) unto the LORD <03068>, and said <0559> (8799), I pray <0577> thee, O LORD <03068>, was not this my saying <01697>, when I was yet in my country <0127>? Therefore I fled <01272> (8800) before <06923> (8765) unto Tarshish <08659>: for I knew <03045> (8804) that thou art a gracious <02587> God <0410>, and merciful <07349>, slow <0750> to anger <0639>, and of great <07227> kindness <02617>, and repentest <05162> (8737) thee of the evil <07451>.
2 ויתפלל אל־יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא־זה דברי עד־היותי על־אדמתי על־כן קדמתי לברח תרשׁישׁה כי ידעתי כי אתה אל־חנון ורחום ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה
3 Therefore now, O LORD <03068>, take <03947> (8798), I beseech thee, my life <05315> from me; for it is better <02896> for me to die <04194> than to live <02416>.
3 ועתה יהוה קח־נא את־נפשׁי ממני כי טוב מותי מחיי
4 Then said <0559> (8799) the LORD <03068>, Doest thou well <03190> (8687) to be angry <02734> (8804)?
4 ויאמר יהוה ההיטב חרה לך
5 So Jonah <03124> went out <03318> (8799) of the city <05892>, and sat <03427> (8799) on the east side <06924> of the city <05892>, and there made <06213> (8799) him a booth <05521>, and sat <03427> (8799) under it in the shadow <06738>, till he might see <07200> (8799) what would become of the city <05892>.
5 ויצא יונה מנ־העיר וישׁב מקדם לעיר ויעשׂ לו שׁם סכה וישׁב תחתיה בצל עד אשׁר יראה מה־יהיה בעיר
6 And the LORD <03068> God <0430> prepared <04487> (8762) a gourd <07021>, and made it to come up <05927> (8799) over Jonah <03124>, that it might be a shadow <06738> over his head <07218>, to deliver <05337> (8687) him from his grief <07451>. So Jonah <03124> was exceeding <01419> <08057> glad <08055> (8799) of the gourd <07021>.
6 וימן יהוה־אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על־ראשׁו להציל לו מרעתו וישׂמח יונה על־הקיקיון שׂמחה גדולה
7 But God <0430> prepared <04487> (8762) a worm <08438> when the morning <07837> rose <05927> (8800) the next day <04283>, and it smote <05221> (8686) the gourd <07021> that it withered <03001> (8799).
7 וימן האלהים תולעת בעלות השׁחר למחרת ותך את־הקיקיון וייבשׁ
8 And it came to pass, when the sun <08121> did arise <02224> (8800), that God <0430> prepared <04487> (8762) a vehement <02759> east <06921> wind <07307>; and the sun <08121> beat <05221> (8686) upon the head <07218> of Jonah <03124>, that he fainted <05968> (8691), and wished <07592> (8799) in himself <05315> to die <04191> (8800), and said <0559> (8799), It is better <02896> for me to die <04194> than to live <02416>.
8 ויהי כזרח השׁמשׁ וימן אלהים רוח קדים חרישׁית ותך השׁמשׁ על־ראשׁ יונה ויתעלף וישׁאל את־נפשׁו למות ויאמר טוב מותי מחיי
9 And God <0430> said <0559> (8799) to Jonah <03124>, Doest thou well <03190> (8687) to be angry <02734> (8804) for the gourd <07021>? And he said <0559> (8799), I do well <03190> (8687) to be angry <02734> (8804), even unto death <04194>.
9 ויאמר אלהים אל־יונה ההיטב חרה־לך על־הקיקיון ויאמר היטב חרה־לי עד־מות
10 Then said <0559> (8799) the LORD <03068>, Thou hast had pity <02347> (8804) on the gourd <07021>, for the which thou hast not laboured <05998> (8804), neither madest it grow <01431> (8765); which came up in a night <01121> <03915>, and perished <06> (8804) in a night <01121> <03915>:
01 ויאמר יהוה אתה חסת על־הקיקיון אשׁר לא־עמלת בו ולא גדלתו שׁבנ־לילה היה ובנ־לילה אבד
11 And should not I spare <02347> (8799) Nineveh <05210>, that great <01419> city <05892>, wherein are <03426> more <07235> (8687) than sixscore <08147> <06240> thousand <07239> persons <0120> that cannot discern <03045> (8804) between their right hand <03225> and their left hand <08040>; and also much <07227> cattle <0929>?
11 ואני לא אחוס על־נינוה העיר הגדולה אשׁר ישׁ־בה הרבה משׁתימ־עשׂרה רבו אדם אשׁר לא־ידע בינ־ימינו לשׂמאלו ובהמה רבה